פייר? אף פעם לא היה לי חלום להיות אמא, תמיד חשבתי שאהיה גרועה בזה. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא הטיפוס האמהי הסטריאוטיפי, אני מאוד סגורה וצינית.
ארבל היא ילדת הבייבי בום שלנו לאחר מבצע צוק איתן בקיץ 2014. לאחר קיץ של דאגה בו אדם (בעלי) היה חודש בגבול עזה, החלטנו שזה הזמן.
כשראיתי לאחר חודש 2 פסים אדומים התרגשתי אבל לא אשקר נבהלתי, אני יכולה להיות אמא?. עם הזמן התחלתי להתרגל למחשבה ותחילת ההריון היה ממש כמו בסרטים- בטן יפה ועגולה והתרגשות עצומה. ואז הגעתי לשבוע 20... "צירים", "התקצרות צוואר הרחם", " הפלה מאיימת", "לידה מוקדמת" ועוד שלל מילים מפחידות נזרקו באוויר. ואני? אחרי השוק והבכי הראשוני התנתקתי. הזמנת לידה? מי מבטיח שתצא מסיפור הזה בכלל ילדה?. ומשם עברתי לשמירת הריון בשכיבה מלאה.
ככה עברתי מיום ליום, משבוע לשבוע , מבדיקה לבדיקה, ממיון למיון ומאשפוז לאשפוז. השבועות חלפו להן (לאט!). במקום לחפש באינטרנט חדרי ילדים אני קוראת על פגיות, לידות מוקדמות ומה הסיכויים.
בשבוע 31 אחרי שכנוע קל מצד בעלי החלטנו לעשות הזמנת לידה. עוברת בין המחלקות בקושי רב, היועצת עוברת איתנו על הרשימה והעגלה כבר מלאה, בוחרת הכל על אוטומט – מגבת, סדין, קיסמי אוזניים, מברשת בקבוקים... ואז לסעיף האחרון ברשימה- בגד יציאה מהבית חולים ... מגיעים למחלקה ופתאום זה ממשי כל כך! בגדים קטנטנים במיוחד בשבילה. וכאן החלטתי שאני משנה את כיוון החשיבה ומהריון הזה אני יוצאת עם ילדה. במשך ששת השבועות הבאים (עד ליום הלידה) דמיינתי את הקטנטנה שלי חובשת את הכובע עם אוזני הארנב הקטן ואת בגד הגוף והרגליות המלאים בארנבונים. ארבל נולדה ב-16.05.2015 בשעה 21:00 והוכיחה לכולם ולי שאני מלאה ברגש, חום ואהבה . ארבל היא הנס הפרטי שלי.
בגדי הארנבונים והכובע הקטנטן כבר לא מתאימים לארבל ממזמן אבל שמורים במקום של כבוד בקופסא שמלאה בזיכרונות מאושרים של לולו. במקום חליפת הארנבונים הארון של ארבל מלא בבגדים אחרים ובמקום העצבות מההריון הלב שלי מלא באושר ואהבה ללולו שלי.
גם מאחורי הדבר הכי חומרי – כמו בגדים מסתתר לפעמים זיכרון מיוחד.
יחד עם שירי ועדי, אני מזמינה אתכן לעקוב אחרינו, להתעדכן, לשתף ולגדול אתנו בדף הפייסבוק, האינסטגרם ובאתר . ליאור גרינברג צוות אמהות מלבישות
